כל בעל עסק יודע כי עליו להתנהל תחת ממסגרת האשראי שהוקצתה לו וזאת בשל החשש מהחזרת שק או החזרת חיוב וההשלכות הנובעות מכך. במידה ותיווצר חריגה מהמסגרת האשראי רשאי הבנק לא לכבד שק או הוראת קבע ולגבות ריבית חריגה בגינה (תחת פתרון מימון זמני כזה או אחר).
ידוע שעסק יכול להיות ריווחי אך יחד עם זאת יכול להיות במצב של גרעון תזרימי (ממגוון סיבות כגון: מתן אשראי נרחב ללקוחות, תשלום במזומן בגין הוצאה שנתית, רכישת מכונה יקרה במספר תשלומים וכו').
ישנם בעלי עסקים אשר בעת חריגה מהמסגרת עסוקים במציאת פתרון מימוני (הלוואה מהבנק, הזרמת כסף פרטי לעסק, מימוש נכסים, בקשת מקדמה מלקוח וכו'). חשוב לציין שחריגה מהמסגרת היא אמצעי שיקוף אחד מכמה אמצעי שיקוף אשר יש בכל עסק ויתכן שאפשר היה לתכנן טוב יותר את ההתנהלות עם אותה חריגה (לדוגמא הערכות מימונית מראש ושליטה שוטפת במצב העסק).
במובן מסוים קו האשראי הוא מגבלה אשר נקבעה לעסק על ידי גורם חיצוני (הבנק) לאור נתוני העסק ו/או נתוני הענף ומכלול הביטחונות והסיכונים העולים בראי הגורם החיצוני. לא תמיד קו האשראי רלוונטי ולא תמיד הוא בהכרח מתאים לעסק וזו אחת הסיבות לבעיות התזרים ו/או לחריגה.
להלן דוגמא קצרה:
ביום 12.12.15 לאחר תשלום כל המשכורות היתרה בבנק הינה 60- אלף ₪. מסגרת האשראי הינה 100 אלף ₪ כלומר ניתן למשוך עוד 40 אלף ₪ עד לניצול המקסימלי. לצורך הפשטות נניח שכל השקים שנחתמו כבר נפרעו והשקים הבאים שתשלם החברה יהיו ב 2.1.16 . בתאריך ה 15.12.15 על החברה לשלם למוסדות שקים בסך כולל של 70 אלף ₪. אם אכן ישולמו השקים למוסדות אזי ב 16.12.15 תיראה חריגה (אשר נוצרה ב 15.12.15) בסך של 30 אלף ₪ (שהרי 60-70-=130-) ומאחר המסגרת האשראי הינה 100 אזי תיווצר חריגה של 30.
האם מצבה האסטרטגי של החברה ב 16.12.15 וב 12.12.15 היה שונה?
מצבה האסטרטגי של החברה לא השתנה, אך ב 15.12.15 נוצר שיקוף של חריגה. יתרה מכך אם נניח שלחברה הייתה מסגרת אשראי של 200 אלף ₪ אזי לא הייתה חריגה (וכתוצאה מכך הבעלים לא היה צריך למצוא פתרון מימון כזה או אחר).
מהדוגמא הקצרה עולות שתי נקודות למחשבה:
הראשונה, חשיבות השליטה במצבה הפיננסי של החברה.
השליטה בנתונים הפיננסים הינה נדבך חשוב ביכולת הניהול של הבעלים. בבואו לקבלת החלטה בעסק חייב הבעלים / המנכ"ל לשלוט במצב החברה באופן כללי ואם ניקח את הדוגמא הנ"ל באופן ספציפי אציג ארבעה תרחישים מתוך רבים שיכולים להיות:
יתכן שלקוחות הודיעו על עיכוב בתשלום.
יתכן שהחלה פעילות חדשה עם לקוח חדש אשר על פי תנאי התשלום שסוכמו הלקוח עדיין לא צריך לשלם ומצד שני החברה לא נערכה לפעילות הזו מבחינה מימונית.
יתכן והחברה מפסידה לאורך זמן וכעת זה צף.
יתכן ובעקבות הפסדים חודשיים רצופים החברה מוכרת באופן רצוף פיקדון לעו"ש ואילו החודש כבר לא נשאר פיקדון לממש.
כל אחד מארבעת התרחישים לעיל יכולים להוביל לסיטואציה שבדוגמא אולם בשני המקרים הראשונים המצב יותר טוב מבחינה אסטרטגית מאשר בשני המקרים האחרונים.
ברור שהכרה בתרחישים והבנתם ישליכו על דרכי הפעולה של הבעלים / מנכ"ל.
השנייה, אופן הטיפול בבעיה.
ככל שהבעלים יצפה את התנהלותו הפיננסית מראש כך יוכל לתכנן את צעדיו ופתרונותיו בצורה רגועה יותר ואגב כך להקטין את הסיכוי לטעויות. לצורך המחשה נניח כי כבר ב 1.12.15 הנהלת החשבונות ו/או מחלקת הכספים מיידעים את הבעלים כי לפי הפעילות של 11.15 אשר תמה וניסיון העבר ובהתחשב בכל נתוני התזרים (החיובים והשליליים) הצפויים, סביר להניח שעם תשלום המוסדות תהיה חריגה של 25-35 אלף ₪ (יש לזכור שזו הערכה). בשלב זה יש זמן לטפל בבעיה התזרימית ובמקביל לברר מדוע זו התחזית הצפויה.
בין הפתרונות האפשריים:
שיחה עם הבנק על מנת להסביר כי חל עיכוב בקבלת הכספים ויידרש מימון לזמן קצר בסך 30 אלף ₪ לתקופה של חודש (או לתקופה קצרה יותר אם יש סבירות גבוהה לגבי תאריך התקבול מהלקוח).
הלוואת בעלים לזמן קצר.
בקשת מקדמה מלקוח אחר.
פניה לספק ותיק שקיבל שק לתאריך 9.12.15 להמתין עם משיכת השק עד תחילת חודש הבא עם ההסבר לגבי מקור הבעיה.
יש ליצור מנגנון המספק לבעלים שליטה בדבר מצב החברה מבחינה פיננסית באופן שוטף, דבר החשוב לצורך ניהול תזרים מזומנים בריא ולצורך קבלת החלטות ניהוליות.