בעל עסק טיפוסי עסוק בניהול שוטף של העסק (ייצור, שירות, אדמיניסטרציה וכו') אולם לא פעם מסתבר שהוא מסתפק בהצצות קלות לחשבון הבנק על מנת להבין את מצבו. האמת היא שעל מנת לקבל שליטה על מצב העסק יש לשקלל מספר נתונים המתחברים יחד לתמונה אמיתית במישור הפיננסי.
לעיתים מסתפק הבעלים בהגדלת המחזור כאינדיקציה למצב טוב אולם המציאות העסקית קצת יותר מורכבת. יש לוודא כי העסק מרוויח מספיק כסף כדי לשלם את התחייבויותיו ולממן את פעילותו. הרי אם יש לעסק גירעון תזרימי (יתכן מצב של רווח חשבונאי וגירעון תזרימי) זה ישתקף במוקדם או במאוחר בחשבון הבנק ובנושא הזה יפה שעה אחת קודם.
להלן דוגמא על התנהלות חברה:
לחברה יש מחזור פעילות של כ 5 מיליון ₪ בשנה ומבחינת תנאי התשלום מול הלקוחות והספקים וערך המלאי הנדרש עולה כי המימון הנדרש הינו כ 700 אלף ₪ אולם מסגרת האשראי אשר הועמדה לטובת החברה – ומנוצלת כל הזמן – הינה 900 אלף ₪. מעבר לכך, לעיתים החברה מבקשת ומקבלת אשראי זמני בסך של 60 אלף ₪ נוספים, כמובן שבריבית יקרה. יש לציין שמצב זה משקף את ההתנהלות מעת הקמת החברה ועד לתקופה הזו על כל מה שקרה בחברה והתנקז לחשבון הבנק (משיכות בעלים, חובות אבודים, פעילות גדולה יותר בעבר וכן הלאה). יום בהיר אחד הודיע הבנק לחברה כי לאחר בחינת החברה הוחלט כי האשראי יעמוד על סך של 700 אלף (בהתאם לצרכי האשראי האובייקטיבים של החברה) וכל מה שנשאר לבעלים זה להחליט אם הוא מביא כסף פרטי שלו או משיג מקור מימון אחר. אין חולק שזהו גם אינטרס של החברה שהאשראי המתקבל מהבנק יהיה בהתאם לצרכים שלה (הן מבחינת הוצאות מימון והן מבחינה השליטה הפיננסית של הבעלים) אך השאלה היא מהי הדרך הנכונה.
כדי למצוא את דרך המלך יש להבין מהי רמת הרווח החודשי של החברה (תוך התאמות נדרשות בנושא הכנסות חריגות ולא משקפות, עונתיות, פעילות מפסידה שתיסגר וכו') מרווח זה יש לנטרל התחייבויות שוטפות כגון החזר הלוואות, פריסה תשלומים למוסדות, רכישת מכונות / ציוד בתשלומים וכו', להתחשב בגורם המס ולהחליט מהי רמת ההחזר החודשי שהחברה יכולה לעמוד בו להתחייב באופן קבוע ולאורך זמן.
נניח כי בדוגמא שלפנינו לבעלים אין כסף נזיל, ולאחר בחינת הנתונים עולה כי החברה יכולה להחזיר כ 6,000 ₪ בחודש אזי החברה תאלץ לקחת הלוואה מהבנק בסך של כ 260 אלף ₪ (ובמקביל להקטין את מסגרת האשראי ל 700 אלף ₪) לתקופה של 4 שנים. זהו מהלך פרקטי בסיטואציה שאליה נקלעה החברה.
כמובן שאילו היה הבעלים בוחן מראש את התאמת רמת האשראי בפועל לצרכי החברה והיה מוצא כי רמת האשראי הנדרשת הינה 700 אלף ₪ אזי הבעלים היה יוזם את המהלך (בין אם בהלוואה לתקופה ארוכה יותר ובין אם ע"י קניית פיקדון באופן חודשי) וכאשר הבנק היה קורא לו לשיחה הוא היה מגיע מוכן וכנראה עם מעט עודפים.
טעות נפוצה במקרה הזה הינה קבלת הלוואה בסך של 260 אלף לדוגמא (סכום גבוה יותר מהמסגרת שנחתכת – 200 אלף ₪) אבל לתקופה של שנתיים ואז הבעלים אשר נמצא במצוקה תזרימית יסכים כי בטווח המיידי יהיה לו שקט אך בטווח הקצר ובינוני זה עשוי לסחרר את העסק מבחינה תזרימית ו/או לנטרל אפשרויות למיצוי הזדמנויות הדורשות מימון.
סיכום – שלב ראשון אבחון תמונת המצב הפיננסי, שלב שני מציאת תמהיל אשראי אופטימלי, שלב שלישי ניתוח דו"ח רווח והפסד באופן מעמיק כדי לעמוד על תוצאות הפעילות ויכולות החברה, שלב רביעי – יש ליזום נקיטת צעדים אסטרטגים בפועל.